החלטה בתיק בש"פ 3565/05

           בפני שני עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.4.05, אשר דחה ערר שהגישו העוררים על החלטת בית משפט השלום בנצרת מיום 31.3.05, לעוצרם עד תום ההליכים.

1.        העוררים בבש"פ 3565/05 (להלן: העוררים 1 ו-2) והעורר בבש"פ 3647/05 (להלן: העורר 3) עומדים לדין בבית המשפט השלום בנצרת ומיוחסות להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבת בקר, היזק לחיה, החזקת סכין, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, פירוק חלק מרכב, שחיטת בהמה, אי מניעת צער בעלי חיים, העברת בשר טרי ללא בדיקת רופא וטרינרי, הובלת בקר ללא היתר והובלת בעלי חיים ברכב. העורר 1 הואשם גם בהשמדת ראיה, ניסיון להשמדת ראיה, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואילו העורר 2 הואשם גם בגניבת רכב, גניבה מרכב ובריחה ממשמורת חוקית. על פי עובדות כתב האישום, ביום 21.2.05 קשרו העוררים קשר לגנוב רכב ובאמצעותו לגנוב בקר לשם מכירת הבשר. לצורך כך, התפרץ העורר 2, בעצמו או באמצעות אחרים, לרכב מסוג מזדה שחנה בטבעון, גנב את הרכב וכן נטל מן הרכב מערכת רדיו-דיסק ורמקולים. על מנת לפנות מקום לבקר, פירקו העוררים את המושב האחורי ואת מדף תא המטען ברכב וביום 28.2.05 בשעות הלילה, נסעו העוררים 1 ו-2 ברכב הגנוב לרפת בקיבוץ מרחביה וגנבו ממנה שתי עגלות, אותן העמיסו על הרכב לאחר שערפו את ראשן וביתרו אותן. לאחר מכן, נסעו העורר 2 ואחר, שזהותו אינה ידועה למשיבה, לאטליז הנמצא מתחת לביתו של העורר 3 בנצרת, על מנת לאחסן שם את הבשר. בהגיעם למקום, פתח בפניהם העורר 3 את שער האטליז, והחל לפרוק יחד עם העורר 2 את חלקי הבקר מן הרכב. אולם אז נתקלו בשוטרים שפשטו על המקום והחלו להימלט. בשלב זה, כך נטען, נתקל השוטר מיכה תורג'מן בעורר 2 והודיע לו כי הוא עצור אולם זה המשיך להימלט לעבר ביתו בכפר בית זרזיר ואילו העורר 3 נמלט לביתו שמעל האטליז. במהלך הלילה, הגיעו שוטרים לביתו של העורר 1 על מנת לערוך בו חיפוש, אולם זה לא נענה לקריאותיהם ועל פי הנטען פתח את הדלת רק לאחר כמחצית השעה, לא לפני שהשליך מחלון הבית זוג נעלים מלוכלכות בצואת בהמות וכיבס את בגדיו על מנת להשמיד ראיות.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם, ובקשתה התקבלה. בית משפט השלום בנצרת (כבוד הנשיא ת' כתילי) קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד כל אחד מן העוררים באשר למעורבותם במעשים נשוא כתב האישום. אשר לעורר 1 קבע בית המשפט כי קיים מכלול של ראיות נסיבתיות הקושרות אותו למעשים המיוחסים לו בכתב האישום. בהקשר זה ציין בית המשפט את העובדה שהעורר 1 לא נענה לדפיקות השוטרים על דלת ביתו אלא כעבור זמן, והוסיף כי בטרם פתח עורר זה את הדלת נזרקו מחלון ביתו זוג נעליים מלוכלכות בצואת בהמות. עוד ציין בית המשפט כי לאחר שנכנסו השוטרים לביתו של העורר 1, והיה זה בשעה 05:40 בבוקר לערך, הם הבחינו כי מכונת הכביסה פועלת ובתוכה זוג מכנסיים, שתי חולצות, כובע גרב וכפפות, על אף שליד המכונה הייתה מונחת ערמת כביסה מלוכלכת בצבע דומה. בית המשפט הוסיף וציין את שקריו לכאורה של העורר 1 באשר למעשיו בערב האירוע ואת הסבריו הבלתי סבירים לכאורה באשר לסיבה שבגינה הופעלה מכונת הכביסה לפנות בוקר, כאמור. אשר לעורר 2 קבע בית המשפט כי עורר זה זוהה על ידי אחד השוטרים, שהכיר אותו מקודם, כמי שהיה במקום ונמלט. גם בקלטת וידאו המנציחה חלק מן האירוע נשוא כתב האישום, נשמעים השוטרים אומרים כי העורר 2 זוהה על ידי אחד מהם. עוד ציין בית המשפט כי בחיפוש שנערך בבית העורר 2 נמצאו בכניסה לביתו בגדים מלוכלכים בצואת בקר וליד מכונת הכביסה בביתו נמצאו נעליים ספוגות מים. העובדה שהעורר 2 החזיק לכאורה בעגלות הגנובות סמוך לאחר גנבתן, כמו גם העובדה שהחזיק לכאורה ברכב הגנוב מספר ימים לאחר גניבתו, מקימות, כך קבע בית משפט השלום, "החזקה תכופה", המצביעה לכאורה על מעורבותו בגניבת הבקר וכן על מעורבותו בגניבת הרכב. אשר לעורר 3 קבע בית המשפט כי עורר זה זוהה במהלך האירוע על ידי שני שוטרים שהכירו אותו, ובביתו נתפסו בגדים התואמים לתיאור שמסרו השוטרים ביחס לבגדים שלבש, הנראים גם בקלטת הוידיאו. בית המשפט הוסיף וציין כי באטליז המופעל על ידי העורר 3 נמצאו, כשהם נקיים, הספסל האחורי ומדף תא המטען שפורקו מן הרכב הגנוב והדבר מצביע לכאורה על מעורבותו המוקדמת במעשה הגניבה. עוד ציין בית משפט השלום כי בסמוך לפני הגיע הרכב לאטליז, והיה זה בשעה 02:34, תועדה שיחה בת שבע שניות שנתקבלה באחד מן המכשירים הסלולאריים שנמצאו בביתו של העורר 3, וגם שיחה זו מצביעה לכאורה על מעורבותו במכלול האירועים המפורטים בכתב האישום.

           לעניין עילת המעצר, ציין בית משפט השלום כי נוכח השיטתיות והתחכום המאפיינים את פעולותיהם של העוררים, נשקפת ממעשיהם מסוכנות לרכוש אשר גלומה בה סכנה לציבור, והוסיף כי קיימת סכנה לבריאות הציבור הטמונה בשחיטה ובהובלה של בשר ללא פיקוח. בנסיבות אלה, וכן נוכח עברם הפלילי של העוררים 1 ו-3, קבע בית משפט השלום כי אין מקום לאפשר את שחרורם של מי מן העוררים לחלופת מעצר.

3.        ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי על החלטת המעצר נדחה ביום 7.4.05, ובהחלטתו אישר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן) את קביעותיו של בית משפט השלום באשר לקיומן של ראיות לכאורה נגד העוררים כולם, אם כי ציין שעוצמתן של הראיות נגד העורר 1 פחותה יחסית לאחרים. אשר לעילת מעצר קבע בית המשפט כי מתקיימת עילת מעצר מסוג מסוכנות משום שהעבירות מהוות "מכת מדינה" והן בוצעו באורח שיטתי ובתחכום שיש בהם משום סכנה לשלום הציבור. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מתקיימת במקרה דנן חזקת מסוכנות משום שהעבירות בוצעו לכאורה "באלימות חמורה או באכזריות", כלשון סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:חוק המעצרים), שהופעלה כנגד בעלי-חיים. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרור בערובה, ובהקשר זה ציין כי לעורר 1 הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש, ובהן עבירה של גניבת בקר בגינה ריצה עונש מאסר בן 9 חודשים, אך חזר לכאורה לסורו בעוד עונש מאסר מותנה בר הפעלה של 8 חודשים תלוי ועומד נגדו. עוד ציין בית המשפט כי לעורר 2 תיקי חקירה פתוחים בעבירות רכוש וגניבת בקר ואילו לעורר 3 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וסמים וכן תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה בן 6 חודשים. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי כי מחומר הראיות עולה לכאורה שהעוררים 1 ו-2 אף ניסו לפגוע בתקינות ההליך הפלילי - העורר 1 ניסה להשמיד ראיה ואילו העורר 2 ברח ממשמורת חוקית, וגם בכך ראה טעם המצדיק שלא לשחררם לחלופת מעצר.

4.        מכאן העררים שבפניי, בהם שבים העוררים וטוענים כי אין בנמצא ראיות לכאורה הקושרות אותם לעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. העוררים 1 ו-2 טוענים, כי למרות שנלקחו דגימות מן הצואה שעל הנעליים שנתפסו לא הוצגה כל תוצאה בעניין זה וכן לא נמצא קשר בינם לבין ממצאים שנאספו בזירה כגון טביעות אצבע. עוד טוענים עוררים אלה כי בדיקת פלטי השיחות של המכשירים הסלולאריים שנתפסו אצלם לא העלתה קשר כלשהו בינם לבין העורר 3, וכי עימות שנערך בינם לבינו לא העלה דבר. העוררים מוסיפים וטוענים כי לא נמצאה ראיה לכך שהבשר שנתפס באטליז הוא אכן בשרן של העגלות שנגנבו וכן לא הוצגה ראיה לגבי שעת הגניבה ולפיכך, אין בסיס לטענה בדבר "החזקה תכופה". לשיטתם, ברור כי טענה כזו אינה תקפה ביחס לרכב שנגנב ביום 21.2.05 ויכול היה לעבור ידיים רבות עד למועד שבו נתפס באטליז. העורר 1 טוען עוד כי מתוך חומר הראיות עולה שהעיכוב בפתיחת דלת ביתו היה קצר מזה הנטען בכתב האישום, כי גרסתו באשר למעשיו בערב האירוע לא הופרכה וכי הוא סיפק הסברים להימצאות הבגדים המלוכלכים בביתו ולפעולת מכונת הכביסה בשעות הלילה. העורר 2 טוען כי השוטר שזיהה אותו, כביכול, מסוכסך עם משפחתו, וכי בדו"ח של שוטר אחר שנכח באירוע לא מוזכר כל זיהוי כזה, ומכאן שהמדובר בגרסה מאוחרת שנועדה להעליל עליו עלילת שווא. אשר לעילת המעצר טוענים העוררים כי כתב האישום עניינו בשימוש ברכב גנוב ובגניבה אחת, חסרת תחכום, של בקר. לפיכך, לא קמה נגדם עילת מעצר מסוג מסוכנות. העורר 1 מדגיש כי הוא סיים לרצות עונש מאסר בגין עבירות רכוש וכעת הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי ועובד בבניין, ואילו העורר 2 מציין כי אין לחובתו הרשעות קודמות וכי לאחרונה הוא סיים שירות צבאי של 3 שנים.

           העורר 3 טוען כי קיימות אמנם ראיות לכאורה לכך שקיבל רכוש החשוד כגנוב, אולם לא מעבר לכך. העורר 3 מציין כי שיחת הטלפון אותה הזכיר בית משפט השלום כשיחה הקושרת אותו למכלול האירועים נשוא כתב האישום, בוצעה למכשיר הטלפון הסלולארי של בנו, ומכל מקום לא די בה כדי לקשור אותו לאירועים אלה. לעניין עילת מעצר הצטרף העורר 3 לטענות שהעלו העוררים האחרים, והדגיש כי הוא בן חמישים ושלוש שנים וכי מזה שנים ארוכות לא ביצע כל עבירת רכוש.

5.        שותפה אני למסקנותיהן של הערכאות הקודמות בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגד העוררים במקרה הנדון. העורר 3 אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה נגדו באשר לקבלת רכוש החשוד כגנוב, ובצדק אין הוא חולק על כך, משום שהראיות לכאורה נגדו בעניין זה מוצקות ביותר: עורר זה זוהה על ידי אחד השוטרים כמי שפתח את שער האטליז באישון ליל, עוד בטרם הגיע למקום הרכב הגנוב ובו העגלות השחוטות, ובהגיע הרכב איפשר לו להיכנס (זיכרון דברים מאת השוטר אבידן דמתי מיום 1.3.2005). זיהויו של העורר 3 אושר בדו"ח הפעולה שמילא מפקד האירוע, (דו"ח פעולה מאת השוטר בנימין חי זכאי מיום 1.3.2005). הבגדים אותם לבש העורר 3 בעת הארוע נמצאו לאחר מכן בביתו, אולם הוא הכחיש כי לבש אותם (הודעתו מיום 1.3.2005 בשעה 09:35), ולא סיפק בחקירתו כל הסבר למעשיו. העורר 3 אף שיקר לכאורה באומרו סמוך לאחר האירוע כי ישן וכי אינו יודע דבר על אשר התרחש באישון אותו הלילה באטליז שבבעלותו (דו"ח הפעולה הנ"ל, עמוד 2). אלא שהראיות לכאורה כנגד העורר 3, אינן מצטמצמות רק לקבלת רכוש החשוד כגנוב, כפי שטען ובחומר הראיות שהוצג יש תשתית לכאורית לכך שעורר זה היה בסוד העניין מלכתחילה והיה מעורב בגניבת הבקר. מעורבות זו, עולה לכאורה מן העובדה שבאטליז שבבעלותו נמצאו ספסל הרכב הגנוב וכן מדף תא המטען של הרכב כשהם נקיים (דו"ח חיפוש של השוטר ארז נאמני מיום 1.3.2005; זיכרון דברים מאת השוטר דרור סבגי מיום 1.3.2005), והדבר מצביע לכאורה על ידיעה מוקדמת באשר למעשה הגניבה ועל סיוע למעשה זה. העובדה שמדובר בגניבת בקר וכן העובדה שהעגלות הובאו לאטליז שמפעיל העורר 3 באישון ליל סמוך לאחר שנשחטו, מהוות אף הן תשתית ראייתית לכאורית המעידה על מעורבות עמוקה של העורר 3 בעבירות נשוא כתב האישום, מעבר לעבירה של קבלת רכוש החשוד כגנוב, אשר לגביה, כאמור, לא חלק העורר 3 על דבר קיומן של ראיות לכאורה.

6.        אשר לעורר 2, עורר זה זוהה לכאורה כמי שהיה מעורב באירוע נשוא כתב האישום ונמלט מן המקום (זיכרון דברים של השוטר תורג'מן מיום 1.3.2005), זיהוי זה לא נסתר מתוך חומר הראיות לכאורה. אדרבא, גם מפקד צוות המשטרה סיפר כי השוטר תורג'מן פנה אליו ואמר לו שזיהה בוודאות את העורר 2 כמי שנמלט ממקום האירוע ולא שעה לקריאותיו לעצור (דו"ח פעולה מאת בנימין חי זכאי מיום 1.3.2005). דו"ח הפעולה של שוטר אחר שהיה במקום אינו מזכיר אמנם את זיהויו של תורג'מן (דו"ח מאת ארז נאמני מיום 1.3.2005), אולם בניגוד לעמדת העורר וכפי שכבר ציינו הערכאות קמא, אין בכך כדי לסתור בהכרח את העובדה שזיהוי כזה אכן התרחש. על פי דו"ח הפעולה של מפקד צוות המשטרה היו השוטרים תורג'מן ונאמני בשני צוותי משנה שונים ולא ברור כלל שעמדו בסמוך זה לזה. הנה כי כן, זיהויו של העורר 2 על ידי השוטר תורג'מן, כאמור, מהווה ראיה לכאורה ישירה נגדו ואליה מצטרפות ראיות נוספות, ובהן העובדה שבחיפוש שנערך בביתו כשלוש שעות לאחר האירוע, נתפסו  נעלים ספוגות מים ומכנסיים שעליהם צואה, אותה זיהה השוטר כצואת בקר (זיכרון דברים מאת השוטר ניסים בנימין מיום 1.3.2005). המסקנה כי המדובר בצואה של בקר, לא אושרה אמנם במבדקי מעבדה משום שלא ניתן היה להפיק ממנה DNA נקי (מכתבו של ד"ר מיכה רון ממרכז וולקני מיום 10.4.2005), אולם היא נתמכה בדברי מנהל הרפת שממנה נגנבו לכאורה העגלות, אשר זיהה את הצואה כצואת בקר (הודעת בועז הרננדס מיום 10.4.2005).

7.        אשר לעורר 1, הראיות לכאורה נגד עורר זה אכן פחותות בעוצמתן מן הראיות לכאורה הקיימות נגד העוררים האחרים, משום שאין כל ראיה ישירה לגבי נוכחותו באטליז בעת האירועים נשוא כתב האישום. יחד עם זאת נראה כי יש במכלול הראיות הנסיבתיות הלכאוריות נגדו כדי לקשור עורר זה לפחות לחלק מן האירועים נשוא כתב האישום. בהקשר זה יש לציין כי העורר 1, שהינו אחיו של העורר 2, השתהה דקות ארוכות עד שפתח את הדלת לשוטרים שבאו לערוך חיפוש בביתו שעות ספורות לאחר האירועים באטליז, ובטרם פתח את הדלת הושלך מחלון הבית זוג נעליים ועליהן צואה (זיכרון דברים מאת השוטר יוני הוורדי מיום 1.3.2005). מידתו של זוג נעליים אלה (ארבעים, כעולה מזיכרון דברים מיום 13.3.2005) תואמת את מידת נעליו של העורר 1 לפי דבריו שלו (הודעתו מיום 3.3.2005 בשעה 08:30), והצואה שנתגלתה עליהן זוהתה כצואת בקר על ידי מנהל הרפת שממנה נגנבו לכאורה העגלות. עוד יש לציין את פעולתה של מכונת הכביסה בבית העורר 1 באשמורת הבוקר, ואת הסבריו התמוהים, לכאורה, בהקשר זה. בהודעתו הראשונה (מיום 1.3.2005 בשעה 08:15) העלה העורר 1 את האפשרות שרעייתו הפעילה את המכונה אולם בהודעה מאוחרת יותר (מיום 3.3.2005) טען כי אינו זוכר מי הפעיל את המכונה. העורר 1 הוסיף וטען באותה הודעה כי הבגדים שהיו במכונה שימשו אותו בעת שעזר לאביו בעבודות הדיר ולאחר מכן בעת ששיחק פוטבול עד שעות אותו ערב, והוא העלה את ההשערה שפעולת המכונה באשמורת הבוקר נובעת מבעיות באספקת החשמל שהיו בביתו באותו ערב. בעיות אלה נובעות, כך טען, מן העובדה שאביו, אשר מביתו מגיע החשמל לביתו של העורר, מנתק מעת לעת את זרם החשמל וכן מכך ש"הכפתורים מקולקלים" כדבריו. אולם דבריו אלה של העורר 1 נסתרו, לכאורה בדברי אביו שהכחיש כי אי פעם ניתק את החשמל לבית העורר או כי קיימות בעיות כלשהן באספקת החשמל (הודעת האב מיום 3.3.2005 בשעה 16:30). זאת ועוד: גרסתו של העורר 1 עצמו לפיה בשעות הערב ראה טלוויזיה בביתו, סותרת לכאורה את דבריו אלה. שקרים נוספים לכאורה ניתן למצוא בדבריו של העורר 1 כי סייע לאביו בעבודת הדיר יום קודם לכן ומכאן הצואה שנמצאה בביתו ועל בגדיו, גרסה שנסתרה אף היא על ידי אביו. אם לא די בכל אלה, נסתרו לכאורה דבריו של העורר 1 לגבי מעשיו באותו ערב הן על ידי אחיו בסאם והן על ידי אחיו העורר 2 (הודעת בסאם חאמד מיום 3.3.2005; הודעת העורר 2 מיום 2.3.2005 בשעה 09:20).

8.        אשר לעילת המעצר. יש קושי לקבל את קביעתו של בית-המשפט המחוזי כי קמה במקרה זה חזקת מסוכנות על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, בשל "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם". המשיבה לא הציגה ראיות כלשהן מהן ניתן ללמוד כי האלימות או האכזריות שנקטו לכאורה העוררים בשחיטת העגלות, חורגת במידה משמעותית מן ההתאכזרות הכרוכה בכל שחיטה באשר היא. זאת ועוד, העבירות המיוחסות לעוררים הן עבירות רכוש אשר בדרך כלל אינן נמנות עם העבירות המקימות חזקת מסוכנות המצדיקה מעצר. ואולם, אין זה כלל בל יעבור, ומקום שבו, כמו במקרה שלפנינו, קיימות ראיות לכאורה בדבר התארגנות ותיכנון מוקדם של עבירות רכוש וביצוען בחבורה ובשיטתיות, תוך חלוקת תפקידים בין המבצעים, יש יסוד ממשי לחשש כי הנאשמים עלולים לסכן את שלום הציבור ואת ביטחונו ועל אחת כמה וכמה כאשר למי מהם עבר פלילי "טרי" באותו סוג של עבירות. בנסיבות כגון אלה, יש הצדקה למעצר עד תום ההליכים, הגם שבעבירות רכוש עסקינן (ראו והשוו: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4) 268). שיקול נוסף במקרה זה לעניין עילת המעצר קיים בכך שעל פי נתונים שאסף ארגון מגדלי הבקר לבשר (אמבל), מדובר בתופעה רחבה ומדאיגה של גניבות בקר במימדים כלל ארציים, שהגיעה בשנים 2005-2004 להיקף של 2,270 ראשי בקר. במקרה שבפנינו מצטרפת לכך גם כוונתם של העוררים לשווק לציבור, לכאורה, בשר שנשחט ב"שחיטה שחורה" והועבר לאטליז ללא קירור וללא תנאי הגיינה מינימאליים, כשצואת העגלים מתערבבת בבשר עצמו. באשר לעורר 1, מצטרפים לכל האמור לעיל גם החשש לשיבוש מהלכי משפט ולפגיעה בראיות, העולה מניסיונו להעלים ולטשטש, לכאורה, ראיות הקושרות אותו לאירועים נשוא כתב האישום, וכן עברו הפלילי המכביד הכולל הרשעה בעבירות דומות, שבגינן סיים זה מקרוב לרצות עונש של מאסר בפועל. כנגד עוררים 1 ו-3 אף תלויים ועומדים מאסרים מותנים ברי הפעלה אם יורשעו בעבירות המיוחסות להם בפרשה שבכאן.

           המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי במקרה דנן קמה עילת מעצר לגבי כל העוררים. עוד עולה ממכלול הנסיבות שפורטו כי ככל שהדבר נוגע לעוררים 1 ו-3 אין מקום לאפשר את שחרורם לחלופת מעצר ואילו באשר לעורר 2, שהינו הצעיר בחבורה (יליד 1985) ונעדר עבר פלילי, אני מורה כי הדיון יחזור לבית-משפט השלום על-מנת שיבחן אפשרות לשחררו לחלופה ראויה.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום‏, ‏י"ז ניסן, תשס"ה (26.4.2005).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: